לצייר כמו ילד – להתבטא כאמן

פאול קליי Paul Klee, אמן שוויצרי, מתחילת המאה העשרים (1879-1940), הינו אחד ממקורות ההשראה העצומים עבורי. פאול קליי הושפע מציורי ילדים וזה מתבטא ברבים מציוריו הכמו ילדיים אך המתוחכמים להפליא.

מאמריו ויצירותיו של האמן הגדול הזה, לימדו אותי שהראשוניות של הרגש והמחשבה כפי שהן, הן מקור לגיטימי ומכובד לביטוי בציור. מאז תקופתו של פאול קליי ועד היום, נעשה ביטוי ישיר זה של רגשות ומחשבות ללגיטימי ואף רווח בסדנאות ציור רבות. סגנון הציור האינטואיטיבי, שרבים מתנסים בו, מהווה לפחות אחת הדוגמאות לכך שכל אדם למעשה, יודע, יכול לצייר ולבטא את עצמו בחופשיות. האין זה נפלא?

בכל זאת, עולה השאלה, מה מייחד אמן בעל שיעור קומה כזה גם כיום? מה גורם לציוריו להיות כה מרתקים, כה שובי נפש, כה בולטים בייחודיותם?מה מאפשר לציוריו להיות כה רבי משמעות? מה נוכל ללמוד מהאמן הזה ובכך לנסות ולפתח בעצמנו את שפת האמנות כך שלא רק תבטא את הרגש והמחשבה שלנו, אלא גם תוכל ליצור סוג של תקשורת עם העולם, שתצליח להעביר את הרעיונות והרגשות שלנו, כך שיהיו מובנים גם לצופים ביצירה.

אולי הדבר דומה להבדל בין ילד, או אדם שתופסת אותו רוח שטות והוא ממציא הברות חדשות, חסרות פשר לבין אדם הממציא רעיונות ומושגים חדשים בשפה מוכרת ומובנת לשומעיו.

בכדי לנסות לענות על שאלות אלו, אביא כאן קטעים נבחרים מתוך עבודת הגמר בלימודי הוראת האמנות שלי: "דימויי האדם כמטאפורה ביצירותיו של פאול קלי"/ יפה כהן- אוחיון, אוגוסט 1999:

"פרק שני: החיפוש אחר הראשוניות בעקבות ציורי ילדים (עמ' 26 )

ראשוניות היא מילה שניתן לפרשה כדבר-מה גולמי וחסר עיצוב, כמו הדבר הראשון שהאדם עושה בתגובה למשהו. כדחף בלתי נשלט, כמו למשל: לבכות, לכעוס, לצעוק או לקשקש בלי מחשבה. בהקשר המובא כאן ליצירותיו וכוונותיו של פאול קליי, כפי שמובאות בציטוטים המופיעים בהמשך. הפרשנות הנ"ל אינה מתאימה. זאת מכיוון שקליי מתעקש לאורך כל הדרך (1) על משהוא הנוסף לדחף הראשוני. משהוא שיכול להיקרא: עיצוב, ידע, נקודת ראות מפותחת, חקירה ועוד כהנה מילים דומות, שקליי משתמש בהם בתארו בהרצאותיו ובכתביו את השקפותיו לגבי מהות העשייה האמנותית.

הציטוט הבא מדברי קליי, מבטא באופן ישיר את שאיפתו של קליי לגלות באמצעות עולם האמנות את הדחפים הראשוניים המוסתרים מן העין. "כל אמן היה רוצה לחיות באיבר ה מרכזי של העולם, באם זה נקרא מח או לב. לא כולם מועדים להגיע לשם…אבל הלבבות הדופקים שלנו, מניעים אותנו עמוק למטה, ישר לתוך בור היצירה. התוצאה של דחף זה באם זה יקרא חלום, רעיון או פנטזיה, יכול רק להלקח באופן רציני, כאשר זה ניתן באופן מושלם עם המשמעויות הפורמליות הנכונות לתוך מכלול אמנותי, כך הדברים הנדירים נעשים המציאות של האמנות, מגלים מה שנראה במחזה סודי."(2)

אותם דחפים ראשוניים שעליהם מדבר קליי משמשים לעתים נושא ביצירתו ולעיתים מבוטאים בעצם סגנון היצירה הנראה כה קרוב לסגנון הציור הילדי, שעיצובו הצורני פשוט ולא עמוס בפרטים רבים…

אחת הדוגמאות המובהקות לדעתי, לדמיון לציורי ילדים ולצמצום הצורני הנ"ל, נמצא ביצירתו המובאת כאן (יז') "אין אונות אינושית" Human Pawerlesness מ- 1913:

במבט ראשון, יצירה זו יכולה בקלות להיחשד בילדותיות יתר: רשומה בה שמש עגולה עם קרניים המוכרת מאוד מציורי ילדים; דימויי האדם המופיעים בה, מצוירים בצורה פשוטה מאוד – הם מורכבים ממס' צורות הנדסיות בסיסיות: עיגול לתיאור הראש, מעוינים לתיאור חלקי גוף עליו ותחתון ומלבנים לתיאור הגפיים.

…במבט נוסף על היצירה, אנו רואים, כי הדמויות מצוירות באופן מורכב יותר מאלו של הילדים בשלב הסכמטי. כן, הרישום שלהם מראה ידע באנטומיה של גוף האדם, למשל, הקצרה בתיאור רגלי שלושה מהדמויות המתוארות כיושבות על ברכיהן, דבר שאינו מושג בד"כ ברישומי ילדים מהגיל הנ"ל. בכל אופן, תיאור זה של הדמויות, תורם רבות לדעתי, לדמיונם לבובות המונעות ע"י חוטים. כן תורם לרושם זה, רישום הקווים המחברים את הדמויות אחת לשנייה וכולן אל השמש. נראה כי מתוארת אין-אונות אנושית למול השמש הגדולה ממעל . שוב, גם ביצירה זו, משתמש קליי בתמצות צורני, אך רב הבעה המצליח למסור לנו, באופן ישיר ביותר, הבעות רגשיות ראשוניות כמו תחושת אין-אונות של הדמויות הנמסרת ע"י קריסתן ארצה, ע"י ידיהן השמוטות מטה וע"י האווריריות הממלאת אותן, באשר הן מצוירות בקו מתאר בלבד כמעט." (עמ' 30, שם).

"…השמש מופיעה בכמה הזדמנויות ביצירותיו של קליי, כבעלת כוח הרסני לגבי האדם. הנסיון לעלות לרמתה של השמש מסתיים באסון…כאשר האסוסיאציה של איקרוס קיימת בשני המקרים. (3)…" (עמ' 77 בעבודה)

גם היצירה הנפלאה שלהלן : "תיאטרון בובות" Doll Theatre, 1923 (כט'), מזכירה מאוד ציורי ילדים…ההישג הגדול של קליי, לדעתי, בציור זה ובציורים דומים מאותו סגנון, הוא ביכולתם של ציוריו להיות כה שובי לב בחיוניותם ועם זאת (שלא כמו בציורי ילדים), להותיר רושם של תכנון וארגון מראש, שבעזרתו מעביר את מסריו החבויים. (עמ' 19 בעבודה)

___________________________________

1. סימוכין לכך ניתן למצוא ביומנו מן השנים 1898-1918 וכן בציטוטים משיחותיו עם אמנים ומבקרי אמנו או בהרצאת בבההאוס, בג'ינה, 1924, כפי שהובאו במאמר – "נושא הילדות באמנות של קליי".
2. Herbert Read, The faber Gallery, Klee (1879-1940)- With an introduction and note by Herbert Read, Faber and Faber, p.6
3. Lawrence Mark Rosental "Paul Klee and The Arrow", The University of Iowa, P.H.D.1979, p.139

עוד אני מזכירה בעבודה כפי, שאני מתכוונת להביא בציטוטים נוספים ממנה בהמשך, כי קליי רואה בחשיבות המשחק באמנות, בחשיבות היות האמן היוצר כמו ילד שצריך להיות פתוח, בתנועה, בחקירה והתפתחות.

תפיסה זו לצד הבנת גדולת יצירותיו של פאול קליי, עשויה להוות השראה עבור יוצרים וותיקים וחדשים, ועידוד להתנסות בקו צבע וצורה, לשחק כמו ילד ממש ולגלות עד כמה האמנות היא כר נרחב לביטוי אישי פורה מעצים ומהנה.

יפה כהן,

1. כל הזכויות שמורות לכותבת המאמר, יפה כהן. אין להעתיק, לשכפל או להפיץ, ללא הוראה מפורשת מהמחברת.

לשיתוף באמנות ולמידה יצירתית לחצו עכשיו:)